אַתְּ קוֹרֵאת אֶת הִשִּׁיר כְּפִי שֶׁמּוֹדְדִים שִׂמְלָה הִיא לֹא מַסְפִּיק קְצָרָה, אַתְּ אוֹמֶרֶת לְעַצְמֵךְ וּמוֹשֶׁכֶת אֶת אִמְרָתָהּ לְעֵבֶר מִפְשָׂעָתֵךְ וְאַף גָּבוֹהַּ מִזֶּה. אַחַר כָּךְ מִתְיַשֶּׁבֶת בְּרַגְלַיִם מְפֻסָּקוֹת, לִרְמֹז עַל תַּחְתּוֹנָיִךְ הַמְּיֹחָלִים, בְּמַבָּט גָּלוּי וְחָצוּף שֶׁל שַׂחְקָנִית מַתְחִילָה אוּלַי אֵין בְּכַוָּנָתֵךְ לְהָסִירָם, אֶלָּא בְּמַחֲשַׁבְתֵּךְ. וּמָה בִּקַּשְׁתְּ לִמְסֹר לִקְהָלֵךְ? – אֵין לוֹ אֶת הַנִּסָּיוֹן הַדָּרוּשׁ לְזַהוֹת … המשך לקרוא כמו שמודדים שמלה